תגובת דובר צה״ל מ-1 באוקטובר 2026
החלק השני בתגובת צה״ל לסרט נז״א, המסמך המפורט של דובר צה״ל מ-1 באוקטובר 2026, עובר על תשע מטענות הסרט, אחת אחת. כל טענה כאן מנוסחת כפי שהיא מופיעה במסמך של צה״ל. התשובה שאחריה מצוטטת מאותו מסמך, עם תקציר קצר של ההמשך.
לפי צה״ל, יוצרי הסרט לא מסרו לו עותק, ולכן הוא נשען על סקירה מפורטת של נציג שנכח בהקרנה פומבית. צה״ל גם מציין שהרשימה אינה כוללת את כל הטענות שבסרט.
חיילי צה״ל וטנק ברצועת עזה, פברואר 2024. צילום: IDF Spokesperson's Unit, CC BY-SA 3.0טענה 1 מתוך 9
“צה״ל מעולם לא תכנן, אישר או ביצע תקיפה כלשהי בעזה שבה היה צפוי כי ייהרגו 500 אזרחים, או מספר המתקרב לכך.”
צה״ל מוסיף ש“בשום שלב גם לא נטען ברצינות נגד צה״ל שתקיפה שלו גרמה למספר הרוגים כזה או קרוב לכך”. לדבריו, יוצרי הסרט הבליטו את הטענה ושילבו אותה בקדימון הרשמי, אף ש“בהכרח לא היו יכולים לאמתה”.
טענה 2 מתוך 9
“ההוראות המחייבות בצה״ל מעולם לא נתנו אישור אוטומטי לתקיפות של מטרות המסכנות מספר קבוע מראש של אזרחים.”
לפי צה״ל, הטענה נשענת על שתי טעויות: היא מציגה סף שמחייב אישור של דרג בכיר כאילו היה היתר לתקיפה, ומאגר מידע כאילו היה רשימת מטרות. בכל תקיפה המפקד המחליט חייב לערוך הערכת מידתיות פרטנית. סף כזה “אינו מספר מותר של נפגעים אזרחים; הוא קובע רק מי מוסמך לאשר תקיפה”.
על המספר הגבוה: “סף סמכות אישור של 200 נפגעים לתקיפה של מטרה מעולם לא חל ולא היה קיים.” על לבנדר: “״לבנדר״ אינו מאגר של מטרות מאושרות לתקיפה”, והכללתו של אדם בו “אינה מזהה אותו כמטרה, ובוודאי אינה מהווה אישור לתקוף אותו”.
טענה 3 מתוך 9
“כך מחייב הדין הבין-לאומי ההומניטרי: אזרח הוא אזרח ללא קשר לגילו, ואין מייחסים לחייו של אזרח כלשהו ערך נמוך יותר.”
לפי צה״ל, הערכת הנזק האגבי היא נתון שהמפקד שוקל לפני שהוא מחליט אם אפשר לתקוף. לאורך המלחמה, נוכחות של אזרחים, “ושל ילדים בפרט”, הובילה מפקדים “לבטל תקיפות, לדחותן או לתכננן מחדש”.
טענה 4 מתוך 9
“מספר יחידות בצה״ל בוחנות את תוצאות התקיפות, בין היתר באמצעות מעקב אחר דיווחים על פגיעה באזרחים.”
צה״ל אומר שהמרואיינים אינם נמנים עם היחידות האלה. הוא מציין גם מגבלה שלו: כוחותיו בדרך כלל אינם נמצאים במקומות שהותקפו מן האוויר, והיכולת לאמת דיווחים על נפגעים “הינה מוגבלת”. בכפוף לכך הוא עוקב אחר מקורות גלויים, והבדיקה הזאת הובילה לתחקור של מאות מקרים.
בנפרד, כל חשד להפרת הדין או פקודות צה״ל חייב בדיווח ובבדיקה. הפרקליט הצבאי הראשי מחליט אם יש מקום לחקירה פלילית.
טענה 5 מתוך 9
“בצה״ל, בינה מלאכותית אינה קובעת אם אובייקט או אדם יוגדרו כמטרה, או אם מטרה תותקף.”
לפי צה״ל, מטרות מזוהות בידי חוקרים אנושיים לפי נהלים מוגדרים, ומאושרות בידי קצין מודיעין מוסמך אחד לפחות. אחר כך הן עוברות תהליך רחב יותר של תכנון ואישור, שבסופו מחליט מפקד מבצעי. כלי עיבוד המידע מסייעים בהצלבת מאגרי מודיעין, ו“אינם יכולים לזהות ולבחור באופן עצמאי מטרות לתקיפה בצה״ל”.
טענה 6 מתוך 9
“הוראות צה״ל אוסרות על תקיפת אזרחים. טענות בדבר התנהלות פסולה, לרבות בקשר לאירועי ירי בקרבת מרכזי חלוקת סיוע, הועברו לבדיקה.”
לפי צה״ל, הוראות הפתיחה באש בקרבת האתרים “התירו ירי רק לעבר פעילים צבאיים וחשודים שהיוו איום מיידי”. הוא מתייחס ל“מספר אירועים טרגיים שבהם נהרגו אזרחים במרכזי החלוקה או בסביבתם”, שבעקבותיהם נערכו תחקירים וחודדו הוראות.
לדבריו, דיווחים על נפגעים בקרבת האתרים “אינם מוכיחים כשלעצמם מי היה אחראי לפגיעה או כיצד אירעה”, ואירועים חריגים שדווחו הועברו לבחינת מנגנון התחקור המטכ״לי.
טענה 7 מתוך 9
“ההוראות בצה״ל מבהירות כי מתן אזהרה לא מאפשר להתעלם מנוכחותם של אזרחים כשמחליטים על תקיפה, או מתיר תקיפה כשלעצמו; ומעולם לא התקבלה החלטה על תקיפה בידי אלגוריתם.”
לפי צה״ל, הערכת הפגיעה הצפויה באזרחים מתחילה רק אחרי שמבנה זוהה כמטרה צבאית. היקף עזיבת התושבים היה אחד הנתונים בהערכה הזאת, לצד מודיעין ותצפיות.
צה״ל קורא לתיאור התקיפות על שכונות מטעה. לדבריו, חמאס השתמש במקבצי בניינים כמתחמי לחימה, ו“כל מבנה שהותקף במקרים אלה נדרש להיבחן פרטנית ולהיות מוגדר כמטרה צבאית”.
טענה 8 מתוך 9
“ההבחנה בין מחבלים לאזרחים בלתי-מעורבים היא אבן יסוד בצה״ל, בקרב מפקדיו ובהוראות המחייבות בצבא, החלות בלחימה בעזה.”
ההוראות אוסרות על תקיפה מכוונת נגד אזרחים בלתי מעורבים, ועל תקיפות שצפויות לפגוע בהם באופן בלתי מידתי. לפי צה״ל, הטענה של אחד המרואיינים “אולי מייצגת תחושות והערכות אישיות שלו, אך היא לא מייצגת בשום צורה את גישת צה״ל ומפקדיו”.
טענה 9 מתוך 9
“הטענה בדבר ״רצח עם״ היא מקוממת וחסרת בסיס, ומדינת ישראל דחתה ועודנה דוחה אותה מכול וכול.”
צה״ל מפנה להגדרה המשפטית: היסוד המגדיר של רצח עם הוא “הכוונה המיוחדת להשמיד, באופן מלא או חלקי, קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית, בתור שכזו”. לדבריו, המרואיינים לא יכלו להעיד על כוונה כזו, “משום שכוונה כזו לא התקיימה מעולם”.
לפי צה״ל, פעולותיו ברצועה נועדו להשיג יעדים שקבע הדרג המדיני: שלילת יכולותיו השלטוניות והצבאיות של חמאס, ויצירת תנאים להשבת החטופים.